חלומות, סיוטים, ביעותים, ושינה בגיל הגן

מאת ד"ר צפריר

עבור הורים רבים לילדים בגיל הגן שעת השינה הינה השעה הקשה ביותר של היום , ובצדק. השכבת ילד בגיל זה יכולה להיות משימה לא פשוטה ואף מתסכלת. "לא רוצה לישון !", "למה הוא (האח הגדול, כמובן), יכול להישאר עוד שעה ואני לא ?" "אני לא עייף" … ואז מתחילה טיילת התירוצים – "אבא, אני רעב", " פיפי", "אני לא יכול להירדם", געגועים, מפלצות, חושך, פחדים והרשימה עוד ארוכה כמידת היצירתיות של ילדכם.

נשמע מוכר?

חלק מזה נובע מתחושה של הילד שהוא מפסיד משהו, שהוא לא חלק משאר המשפחה, שדברים קורים כשהוא לא שם. אפשר להתייחס לכך ולנסות למצוא עם הילד פתרונות שיבטיחו לו את מקומו.

איך להתארגן לשינה

הדרך הטובה ביותר להכין ילד לשינה, לדעתי, היא להקריא לו סיפור. חשוב לבחור בסיפור או בפעילות רגועה אחרת. לא כדאי לעודד לפני השינה משחקים פעילים במיוחד, ובמיוחד לא סרטים מפחידים בטלוויזיה…  . כשהסיפור נגמר להיפרד ממנו בטקס לילה טוב, ומכאן ואילך לא לאפשר לו להמשיך בתירוצים. חשוב לא להרגיל אותו שאתם נשארים איתו עד שנרדם, כי הוא צריך ללמוד לעשות זאת בעצמו, לבד. כך גם אם יתעורר בלילה יוכל לחזור לישון בעצמו, ולא יזדקק לכם ההורים כתנאי להירדמות. זה גם עשוי להפחית את נדידת העמים המתחוללת בלילות, שבה הילדים עוברים ממיטתם למיטת ההורים.

חשוב להקנות לילד הרגלים קבועים: שעה קבועה שבה מתחילים להתכונן לשינה, סדר פעולות קבוע וידוע מראש, שעת כיבוי אורות. חשוב שיהיו אחידות ותיאום בין ההורים, כדי שנושא השינה לא יהפוך למקום של מניפולציות ומלחמת כוחות.

וכשהילד כבר נרדם…

בגילאי 3-5 ברוב המקרים כשהילד כבר נרדם הוא צפוי לישון כל הלילה ברצף. לעתים יש התעוררויות במהלך הלילה שבהן הילד בודק את סביבתו, אך בדרך כלל הן אינן משמעותיות והילד חוזר מהר לישון, מבלי להיות מודע לכך שהתעורר. כאן כמובן מתבטאת החשיבות של להרגיל את הילד מלכתחילה להירדם בעצמו, ללא תלות בגורמים חיצוניים. כי אם אני רגיל להירדם רק כשאמא בחדר לידי, ואני מתעורר בלילה ואמא איננה – ברור שאכנס ללחץ, ואתקשה לחזור לישון.

חלומות וסיוטים

לפעמים ילדים בגיל הגן עולים להתעורר בשל חלומות. החלומות יכולים להיות מאד מלאי חיים, צבעוניים וברורים. החלומות יכולים לשקף דברים שקרו לילד במשך היום. לעתים הם מהווים ביטוי לדחפים, אגרסיות ופחדים שצפים בדרך החלום. אחרי גיל חמש, הילד כבר מסוגל להבין שזה רק חלום, אבל ילד צעיר יותר עלול להיבהל מהם, ולהזדקק לתיווך ותמיכה של ההורה שיעזור לו להבדיל בין החלום למציאות. אם ילדכם מתעורר בכי באמצע הלילה, מבוהל ומפוחד, נסו להרגיע אותו בחיבוק ובשיחה על החלום. הישארו איתו עד שיירגע. והיו רגועים גם אתם, אלה הם רק חלומות, סיוטים, שאינם מהווים בעיה רצינית ויחלפו עם הזמן.

איך להתמודד עם סיוטים ?

מלבד הרגעת הילד בלילה, והסבר שלכולם יש חלומות וזה דבר טבעי, אפשר להקריא לו סיפורים העוסקים בנושאי שינה וחלומות כמו למשל "איתמר וצייד החלומות" מאת דוד גרוסמן, "לילה חשוך אחד" מאת אורה אייל, "כל אחד ישן במיטה שלו מאת דבורה עומר, שנמצא בתוך קובץ סיפורים "הנשיקה שהלכה לאיבוד" וגם "למה בכתה שגית הלילה" באותו הקובץ. ויש עוד.

כדאי להקריא את הסיפור קצת לפני שהילד הולך לישון, ואז לדבר עליו ולנסות להתאים את התכנים למציאות של הילד. אפשר גם לצייד אותו ב"אמצעי הגנה" כמו לוכדי חלומות, בובה מגינה או אבן טובה נגד מפלצות וכיד הדמיון הטובה עליכם.

ומהם ביעותים ?

לפעמים בלילה אתם עלולים להתעורר מבכי של הילד, ולמצוא אותו במיטתו, כשהוא נראה ער, מבוהל מאד, אולי אפילו צורח ומשתולל, עיניו פעורות לרווחה והוא מפוחד מאד. במצב זה הוא לא יגיב אליכם. כמה שתקראו לו בשמו, תחבקו אותו ותנסו להרגיע אותו – הילד לא יגיב, ויראה אפילו כאילו הוא לא מכיר אתכם. זוהי תופעה מאד מבהילה הקרויה "ביעותי לילה". הדבר היחיד שההורה יכול לעשות במצב זה הינה להחזיק את הילד, לחבק אותו ולשמור שלא ייפגע ולא יקבל מכה , ולהגיד שוב ושוב "הכל בסדר, אבא ואמא כאן איתך". בד"כ אחרי עשר דקות עד חצי שעה הילד נרגע וחוזר לישון. בבוקר הוא לא זוכר שום דבר ממה שקרה בלילה. למרות שזו תופעה כל כך מבהילה, היא שפירה, אינה גורמת נזק וחולפת עם הגיל.

מה ההבדל בין סיוטים לביעותים ?

בסיוטים הילד מתעורר, מספר לכם מה קרה ונוכחותכם מרגיעה אותו, לעתים אף יתקשה לחזור לישון בגלל הפחד. בבוקר הילד עשוי לזכור את החלום ולדבר עליו. הסיוטים אפיניים יותר בחצי השני של הלילה, שהוא השלב שבו יש יותר חלימה.

בביעותים לעומת זאת, הילד לא מתעורר ממש, הוא לא איתכם ואי אפשר לתקשר איתו או להרגיע אותו. קשה מאד גם להעיר אותו. כשהילד נרגע הוא חוזר מייד לישון , כאילו כלום לא קרה ובבוקר לא זוכר כלום. הביעותים אפיניים יותר לתחילת הלילה, בין שעה ל-4 שעות לאחר ההירדמות.

לסיכום

למרות המצוקה הרבה שאנו חווים כהורים מהתעוררות בבכי של ילדנו, חשוב לזכור כי מדובר בתופעות שפירות, שבדרך כלל חולפות עם הגיל, ואינן גורמות שום נזק. קיימות הפרעות שינה נוספות, שהינן פחות אפייניות לגיל זה, ואליהן אתייחס בהזדמנות אחרת.

לילה טוב !