מאת ד"ר צפריר
כשמתקבלת החלטה להתחיל טיפול תרופתי בילד עם הפרעת קשב, מקובל לתת כתרופה ראשונה – ריטלין לסוגיו השונים. הסיבה העיקרית היא שהריטלין הינו התרופה היעילה ביותר לטיפול במצב זה. אולם חלק מן המטופלים לא מגיבים לריטלין, או שמפתחים תופעות לוואי המחייבות החלפת הטיפול לתרופה אחרת.
מהם התחליפים האפשריים לריטלין ? האם באמת הם טובים יותר כפי שרווחת אמונה בציבור הרחב? מהם היתרונות והחסרונות של התרופות האלטרנטיביות ל- ADHD ?
כיצד בוחרים תרופה ? בעקרון התרופות לטיפול בהפרעת קשב נחלקות לשתי קבוצות גדולות : מעוררות – סטימולנטים, ושאינן מעוררות. בקבוצת התרופות המעוררות – מבחינים ביון מתילפנידאט (ריטלין לסוגיו) לבין אמפטמינים. בתרופות שאינן מעוררות נכללות מגוון תרופות בעלות מנגנוני פעולה שונים. כשמתחילים טיפול, מקובל בדרך כלל להתחיל קודם כל בתרופות מעוררות, ובארץ קודם כל ריטלין.תרופות אלה נחשבות ליעילות יותר בטיפול בהפרעת קשב, וכן בעלות יתרון משמעותי בכך שאין חובה להשתמש בהן יום יום. ניתן להשתמש בהן על פי הצורך, ולתת למטופל חופשות מן התרופה בסופי שבוע למשל. התרופות שאינו מעוררות נחשבות לשורה השנייה שפונים אליה כאשר המטופל לא מגיב לתרופות המעוררות , או כאשר יש תופעות לוואי קשות. תרופות אלה בדרך כלל נלקחות על בסיס יומיומי, ללא הפסקות או הפוגות.
בסקירה זו אנסה להשליט קצת סדר בסבך התרופות השונות.
סגור לתגובות.