עקיצות

מאת ד"ר צפריר

הקיץ הגיע ואיתו שלל מעופפים מטרידים וגם עוקצניים. איך מתייחסים לעקיצות? האם צריך לטפל בהן? מתי זה מסוכן ? איזה  מחלות עוברות  בעקיצות?

למה אצל הילד שלי כל עקיצה מתנפחת לגודל של בלון ומשאירה סימנים לאורך זמן? התגובה של הילד שלך לעקיצות, תלויה ברגישות האישית שלו. ברוב הילדים התגובות הן קלות, אך חלקם רגישים לעקיצות חרקים מסוימים ויכולים לפתח תגובות קשות עד כדי סכנת חיים. הרגישות האלרגית הקשה יותר הינה בד"כ לחרקים ממשפחת הדבורים. יתושים לא גורמים לתגובות קיצוניות כל כך.

יתושים, פרעושים, פשפשים וזבובים

העקיצות יכולות להיות מאד מציקות ומגרדות, אך בדרך כלל הן מוקלות תוך יממה וחולפות. עקיצות יתוש עלולות להיות נפוחות יותר ביום השלישי מאשר ביום הראשון של העקיצה. יש ילדים רגישים יותר, שהעקיצות שלהם מתנפחות בצורה משמעותית יותר. זה מציק, אך לא מסוכן.

במקרים מסוימים הגירוד יכול לגרום לזיהום משני ואז ייתכן שיהיה צורך בטיפול רפואי. אולם ברוב המקרים ניתן להקל על הגרד באמצעים פשוטים , כמו מריחת תכשירים המקלים על הגרד – ג'ל אלו וורה, תמיסת קלמין (לפי הצורך וללא הגבלה), משחת אנטיהיסטמינים כמו פניסטיל ג'ל, ולפעמים אפילו משחות המכילות סטרואיד חלש במינון נמוך. במידה ויש הרבה מאד עקיצות ייתכן שנעדיף לתת תכשיר אנטי היסטמיני בטיפות דרך הפה, ולא במריחה, מכיוון שיש ספיגה מהמשחה ולא ניתן לדעת כמה. שימוש בטיפות דרך הפה יבטיח מינון מדויק יותר.

דבורים, צרעות

במקרה של עקיצת דבורה , דבור או צרעה מומלץ לטבול מטלית במי קרח ולהצמידה לאיזור העקיצה על מנת להפחית את הכאב והנפיחות. אין לשים על העקיצה שום תרופות ביתיות כמו סודה לשתיה, מרכך בשר, טבק, אקונומיקה, או חומץ. אם העוקץ עדיין נראה – ניתן לנסות להוציאו בתנועה אפקית. לא לנסות לתפוס אותו בין 2 אצבעות או פינצטה ולמשוך, מכיוון שתנועה זו עלולה ללחוץ על שק הארס ולשחרר עוד רעלן לעור של הילד. עוקץ של דבורה לא חייבים להוציא , הוא יתמוסס מעצמו תוך מספר ימים. לכן מספיק לרחוץ במים וסבון ולהניח לפצע. גם עקיצות דבורה, כמו עקיצות יתוש, עלולות להיות נפוחות יותר ביום ה-3 שלאחר העקיצה מאשר ביום הראשון.

עכבישים

עקיצות של עכבישים רעילים הן נדירות. בישראל ניתן למצוא שני סוגי עכבישים רעילים: האלמנה השחורה והששן החום.

האלמנה השחורה הוא שמו של עכביש שצבעו שחור מבריק, גופו בקוטר של כסנטימטר אחד, מוטת רגליו באורך של כ-5 ס"מ ויש לו  סימן בצורת  שעון חול אדום על הבטן. הנשיכה המסוכנת היא של נקבת העכביש. את האלמנה השחורה ניתן למצוא בערמות אבנים או עצים, ובמחסנים. הנשיכה עצמה לרוב אינה כואבת, והסימן הראשון יכול להיות כאב בטן. מופיעות התכווצויות , והבטן הופכת לקשה. בנוסף עלולים להופיע גם קוצר נשימה, בחילה, הקאה, כאב ראש, הזעה, רעידות ועוויתות של השרירים ותחושת עקצוץ בידיים. לא תמיד ניתן לראות את העקיצה. אבל זכרו – זה מאד נדיר!
עכביש הבית החום או הששן החום שנקרא כך בגלל שש עיניו. הוא קטן יותר מהאלמנה השחורה ויש לו דוגמה של כינור לבן על הגב. נשיכותיו גורמות לכאב ולתגובה מקומית חריפה, אך אינן מסוכנות כמו נשיכות האלמנה השחורה. לעיתים מתפתח פצע עם מרכז של נמק ולעיתים נדירות ישנה גם תגובה מערכתית של הגוף, חום והרגשה כללית רעה.

מה הסימנים לכך שהעקיצה הזדהמה ?

כאשר עקיצה מזדהמת האיזור הופך להיות אדום יותר, שטח העקיצה הופך נרחב יותר ונפוח יותר. במקרים מסוימים ניתן לראות פסים אדומים בעור או נוזל צהבהב סמוך לעקיצה. במצב זה כדאי לגשת לרופא ולשקול צורך בטיפול אנטיביוטי.

ומה הסימנים לתגובה קשה / מסכנת חיים ?

באנשים שהינם אלרגים לארס חרקים מסוימים, תיתכן תגובה קשה ומסכנת חיים. גם תגובה זו נדירה יחסית. היא יכולה להופיע בעקבות עקיצות של חרקים ממשפחת הדבורים. התגובה מופיעה בדרך כלל מהר מאד , ממש מיד, לאחר העקיצה.  הסימנים הבאים מחייבים פניה מיידית לעזרה רפואית :

  • קושי פתאומי בנשימה
  • חולשה, התמוטטות או אבדן הכרה
  • גרד בכל הגוף או פריחה מפושטת – הקרויה אורטיקריה, חרלת או סרפדת – על פני כל הגוף . הפריחה נראית כחבּורות אדומות בעור. גודל החבורות 5 מ"מ או למעלה מזה, הן מגרדות, ופעמים רבות העור סביבן חיוור. תגובה זו אינה מסוכנת , אך הינה משמעותית  כסמן לכך שבעתיד ייתכנו תגובות קשות יותר.
  • נפיחות קשה סביב העיניים, השפתיים או הפין, אשר מקשה על הילד לראות, לבלוע או להטיל שתן.

אדם שעבר תגובה כזו יופנה לרופא מומחה לאלרגיה, לשקול טיפול בזריקות "חיסון" וכן יצויד במזרק אדרנלין אותו עליו לשאת עימו בכל עת. חשוב לטפל בכך, מכיוון שבאנשים עם רגישות אלרגית , כל תגובה צפויה להיות חמורה יותר מקודמתה.

האם ניתן להבדיל בין העקיצות השונות ?

לא תמיד ניתן לדעת בוודאות מה עקץ אותנו. לצערנו החרקים לא משאירים חתימה… ובכל זאת יש מספר מאפיינים שכדאי להכיר :

  • עקיצת יתוש גורמת לעקצוץ ובעקבותיו התרוממות קלה של העור, קטנה אדומה ומגרדת. ניתן לראות את סימן הדקירה במרכזה. היתושים נמצאים בד"כ סמוך למקורות מים , ונמשכים לצבעים עזים, זיעה, וריחות מתוקים של בשמים, סבונים ושמפו.
  • זבובים גורמים לעקיצות בולטות, כואבות ומגרדות, שעלולות להפוך גם לשלפוחיות. הם נמצאים בד"כ סמוך למזון, אשפה, והפרשות בעלי חיים. העקיצות נעלמות לרוב תוך יממה או קצת יותר.
  • פרעושים גורמים לנגעים שדומים לאורטיקריה – חרלת או סרפדת – אבל קטנים יותר. העקיצות מופיעות בקבוצות באיזורים מכוסים של הגוף. הפרעושים נמצאים בפרוות בעלי חיים אך גם בסדקים ברצפה ובשטיחים.
  • פשפשים גורמים לאיזור מורם אדום ומגרד, מוקף בד"כ בשלפוחית. בד"כ 2-3 עקיצות בשורה. הם נוטים יותר לעקוץ בלילה ופחות פעילים כשקר. הפשפשים מסתתרים בחריצים בקירות, ברצפה, ברהיטים ובמצעים.
  • נמלי אש העקיצה גורמת לכאב מיידי ושורפת. התנפחות עד לגודל של 1 ס"מ, שבתוכה נוזל עכור. הנמלים בד"כ תוקפות רק מי שפולש לתחום שלהן. יש ילדים שיכולים להגיב בתגובות קשות, עם קושי בנשימה, כאב בטן וחום. הנמלים נמצאות בשדות מרעה, מדשאות ופארקים.
  • דבורים למיניהן העקיצה גורמת לכאב ממיידי והתנפחות מהירה. כאמור יש ילדים אלרגים לעקיצות דבורה שעלולים להגיב בתגובה קשה עם קושי בנשימה והתנפחות בכל הגוף. הדבורים נפוצות באיזורי פרחים, איזורי פיקניק ובחוף הים.
  • קרציות לא תמיד מבחינים בהן, ולעתים הקרציה יורדת מהילד מבלי שנראה אותה. לעתים היא מסתתרת בשיער או בקפלים כמו למשל מאחורי האוזניים. חשוב לא לנסות לשרוף את הקרציה על העור, ולא לשים עליה אצטון. יש לתפוס אותה בחוזקה באמצעות פינצטה , ולהסירה בעדינות, תוך תשומת לב שלא נשאר שום חלק בתוך העור. הקרציות נמצאות בד"כ בסביבת בעלי חיים.
  • עכבישים גם בעקיצות אלה לא תמיד מבחינים, תלוי בסוג העכביש שעקץ. העכביש הביתי גורם לנגע גדול, מבהיל עם נמק במרכז, ולעתים גם עם הרגשה כללית רעה וחום. כדאי להניח קרח על העקיצה ואם תוך יומיים לא משתפר – לפנות ליעוץ רפואי.

האם עקיצות מעבירות מחלות ?

קיימות לא מעט מחלות המועברות לאדם באמצעות חרקים. אולם חשוב לזכור שהעברה זו הינה נדירה . מספר דוגמאות –

המפורסמת שבהם היא אולי המלריה שהועברה ע"י יתושים ופגעה בלא מעט חלוצים . יתושים יכולים להעביר גם את קדחת הנילוס המערבית וכן את שושנת יריחו המפורסמת.

בליעת פרעוש יכולה לגרום להדבקה בטפילים. עקיצות פרעוש יכולות להעביר גם מחלות קשות יותר, כמו טיפוס הבהרות (יש מספר מקרים בישראל כל שנה) ומחלת הדבר שהינה נדירה ביותר.

גם קרציות מוכרות כמעבירות את קדחת הכתמים .

מניעה

בלתי אפשרי למנוע את כל העקיצות. אך ניתן לצמצם למינימום על ידי מספר אמצעים:

  • טיפול והדברה באיזורים שבהם יש פוטנציאל להתפתחות בית גידול ליתושים-מקווי מים עומדים, ברזים מטפטפים, בריכות וכד'.
  • להתרחק מאיזורי הדגירה וההתכנסות של החרקים – מקווי מים, מיכלי אשפה, מזון לא מכוסה, גנים פורחים.
  • כשצפויה חשיפה לחרקים – להלביש את הילד בבגדים ארוכים.
  • להימנע מבגדים בצבעים חזקים (צהוב, אדום) או עם הדפסי פרחים עזים אשר עלולים למשוך חרקים.
  • להימנע מתכשירים קוסמטיים מסוימים אשר ריחם עלול למשוך חרקים
  • החל משעות אחר הצהריים להימנע ככל הניתן משהיה בחוץ באיזורים לא מרוססים. במידה ואין ברירה ניתן למרוח חומרים דוחי חרקים המצויים בשוק בשפע. רצוי לבחור בתכשיר יעודי לילדים.
  • שימוש ברשתות ובכילה בשעות הלילה.
  • שימוש במכשירים חשמליים לוכדי חרקים (כמו נורות כחולות) ודוחי יתושים.

.

קישור מעניין ומועיל: מדריך שטח לשימוש אנשי צבא ומטיילים ברחבי הגלובוס

.

שיהיה לכם קיץ קל ונטול עקיצות !

השאירו תגובה